עיון בפרסומות ובכרזות שעיצב עמנואל כהנא משנות ה-60 ואילך הוא מסע נוסטלגי אל תקופה אחרת. העבודות שלו הן זיכרון מאויר ומצולם לעידן שקדם לאינטרנט ולעולם הדיגיטלי.
בנו, דניאל, מחזיק באוסף בן 160 כרזות שעיצב כהנא לסרטים. אחת מהם מפרסמת את הסרט “עץ או פלסטיין", סרטם של נתן אקסלרוד ואורי זוהר מ-1962, שמבוסס על יומני כרמל; סרט אחר הוא "7 החטאים", שהוגדר כ"גדול סרטי 1962" – עם ז'ק שארייה, סמי פריי ומרינה ולאדי. על הכרזה נראים בחורה ערומה, נחש ותפוח נגוס. "קמצנות, קנאה, זלילה, תשוקה, עצלנות, גאוה, זעם", נכתב בכרזה שלו. גם את הכרזה של "זרים ברכבת", "יצירת המופת של אלפרד היצ'קוק", הוא עיצב. "סוף סוף גם בארץ" נכתב עליה.
אבל לא רק סרטי קולנוע העסיקו את כהנא. הרזומה העשיר והססגוני שלו כולל עיצוב מודעות פרסומת לרבים מהחברות, החנויות והעסקים הגדולים שפעלו בארץ. "ההישג האחרון בסוללות הטרנזיסטור – להנאתך המלאה ממקלט הטרנזיסטור", נכתב במודעה לסוללה החדשה של חברת "ראן", שמחירה 2.85 ל"י.
בחורה יפה גוייסה למודעה ששיווקה את טלוויזיה אמקור. "ואנו שוב הראשונים בהתקדמות הטכנולוגית והשכלולים האלקטרוניים במקלט יוקרה זה", נכתב במודעה. "טרנזיסטוריזציה מלאה", הובטח שם.
"הסבון המעודן באיכות הצרפתית המעולה", "לימור", שווק בשתי מודעות: אחת עם גבר, תחת הכותרת "טוב לי – טוב גם לך", והשניה עם אשה וזר פרחים תחת הכותרת: "ריח לפי בחירה".
והיתה גם "קנדי" – "המכונה העושה כל הפעולות בלי מגע ידיים" – מכונת כביסה, שפירסם תחת הכותרת "לא לנגוע!". במודעה של חולצת כציבא נראה זוג רוכב על אופנוע. "לעונה הקרירה חולצה חמימה", נכתב בה, "תמיד אלגנטית. מיוצרת בצבעים הדורים. מתכבסת בקלות". “אל תשכח את הפרסומת שעשה ל'עסיס'”, הוסיפה מרתה, אשתו.
בפרסומת של "מזגן אויר" תדיראן כיכבה שלישיית גשר הירקון עם הכותרת "אח…איזה יום קריר". חיים פלד, בעלי "פרסום פלד", האיש שתחת חסותו נרשמה פריצת הדרך של כהנא, נזכר בשיחה עם יובל סער: "בני גאון, מנכ"ל תדיראן, ביקש שנעשה לו מסע פרסום. נסעתי באוטו, שמעתי את 'אח, איזה יום יפה', ונכבשתי. אמרתי לו: 'יש לך אח ששמו יהורם גאון, תשפיע עליו שיופיע… זו היתה הצלחה מסחררת".
כהנא נולד ביאסי ברומניה ב-1929. הוא למד בפקולטה לאמנויות בבוקרשט. את אשתו, מרתה, הכיר בתנועת הנוער הסוציאליסטית. ב-1958 עלו לישראל. תחילה נשלחו ללמוד עברית בקיבוץ גן שמואל ובהמשך עברו לבת ים ולחולון.
מהר מאוד הוא השתלב בתעשיית הפרסום הצעירה. תחילה בפרסום "בס", בהמשך ב"באואר", אחר כך אצל חיים פלד, במשרד כהנא-קרינסקי ולבסוף כעצמאי. “אצל חיים פלד היתה הפריצה הגדולה שלו", אמר בנו, דניאל. “הם עשו את הכרזות לרוב סרטי הקולנוע שהגיע לארץ, באמצעים הדלים של התקופה הם ניסו להמחיש את 'המוצר' באמצעות פונטים, אילוסטרציות, ציורים וצילומים", הוסיף. “כל כרזה, כל פרסומת קיבלה אופי ויזואלי אחר", הוא אומר.
לצד זאת, כהנא עיצב גם קופסאות ואריזות, צעצועים ומשחקים, הוראות הפעלה, ניירות מכתבים וסמלים. “את הכל הוא ייצר ביד. הייתי מוקסם מהסקיצות, הגזירות והרישומים במשרד שלו", נזכר בנו. “היה לו חוש בלתי רגיל". “הוא המשיך לעבוד עד השנה האחרונה. הקליינטים שלו היו כאלה שרצו עבודה ידנית – לא במחשב".
הוא הותיר אחריו את אשתו מרתה, בנו, דניאל ונכד.