עמנואל כהנא נולד בעיר בוהוש שברומניה ב-1929 לליאון וקלרה, יהודים משכילים שהיו נטועים בקהילה הציונית המקומית ובעלי מעדנייה ידועה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הגיעו גרמנים נאצים לבית המשפחה, הרסו וניפצו כמעט כל חפץ, הורידו את המשפחה לחצר והעמידו אותם עם הפנים לקיר במטרה לירות בהם. ברגע האחרון, הצליח ליאון לשכנע  מפקד נאצי שהגיע לרחוב לשחרר את בני המשפחה עבור תמורה נאה. הטראומה הנוראית  שינתה את מסלול חייהם, והמשפחה ששרדה עברה לבוקרשט.  

כהנא היה יצירתי מילדות ואוטודידקט שלמד בכוחות עצמו מלאכות רבות – הוא בנה אופניים מעץ, מקרר, יצר אותיות מנייר לכרזות בתנועת הנוער. בבוקרשט החל ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות. הלימודים היו מקיפים וכללו טכניקות מגוונות, ביניהן ציור, פיסול, רישום, הדפס ושירטוט. בתנועת הנוער של "השומר הצעיר" הכיר עמנואל את מרטה לבית לוינזון. "היינו נפגשים שם כדי לשמוע מוזיקה ולשחק שחמט", מספרת מרטה. "הוא היה בן 22 ואני בת 18". ב-1954 נישאו השניים בסתר מפחד השלטון הקומוניסטי שהתנכל ליהודים.

ב-1958 הצליחו עמנואל ומרטה לברוח מרומניה דרך וינה ואיטליה ועלו לישראל באונייה "ארצה", בעקבות הוריו של עמנואל שעלו כמה שנים קודם לכן. הם הגיעו לקיבוץ גן שמואל ולאחר תקופה קצרה עברו להתגורר בבת-ים עם הוריו. מרטה המשיכה בלימודי הרפואה שהחלה בהם ברומניה, ועמנואל חיפש עבודה בתחום הגרפיקה. כעולים חדשים אקדמאים זכו לקבל דירת שיכון בחולון. הם עבדו ולמדו, קראו והקשיבו למוזיקה קלאסית, ובערבים הרבו לראות סרטים בבתי הקולנוע, בקצב מסחרר של כמה סרטים בשבוע. "ראינו את כל הסרטים האמריקאיים", מספרת מרטה, "את הסרטים הרוסיים ראינו כבר ברומניה". עמנואל אף טיפח גינת ירק בחצר בניין המגורים.

המזל האיר פנים לכהנא ותוך זמן קצר מצא עבודה באחד ממשרדי הפרסום החשובים באותה תקופה – פרסום בס. שם התנסה בשיטות העבודה המקומיות של צילום, ריטוש וקולאז'ים ליצירת פרסומות. כמה חודשים לאחר מכן הכיר לו ידיד משותף את חיים פלד, אז פרסומאי מוכשר בתחילת דרכו. ב-1961 חברו פלד וכהנא להקמת משרד משותף – פרסום פלד – שהפך לשם דבר בעולם הפרסום. לאחר כעשור נפרדו דרכיהם, וחיים פלד המשיך בפעילות המשרד  ובהדרגה עבר לעשייה ציבורית.

מיד לאחר שנפרד מפלד קיבל כהנא הצעה לעבוד כגרפיקאי ראשי בפרסום באוור. הוא עבד כשנתיים במשרד ויצר עבודות לחברות גדולות בתעשייה המקומית. בפרסום באוור פגש את יצחק קרינסקי והשניים החליטו לצאת לדרך עצמאית. ב-1978 הקימו יחד את משרד הפרסום "כהנא קרינסקי", שם עבדה לצידם גם אלישבע למל, גרפיקאית צעירה ומוכשרת. לאחר כמה שנות עבודה משותפות עזב קרינסקי את המשרד לטובת התפקיד הנחשק של נשיא איגוד הפרסומאים. כהנא המשיך לנהל את המשרד ופעל כגרפיקאי ופרסומאי גם יחד, עובדה יוצאת דופן בנוף עולם הפרסום המקומי. 

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 פרש עמנואל כהנא מעבודתו והעביר את הסטודיו מהמשרד לביתו. הוא המשיך לעבוד עם כמה חברות והתחיל לייצר צעצועי ילדים וקולבים מאוירים. בשנים אלה התפנה לטיפול באוספיו הרבים (בולים, פריטי עיצוב, אמנות ישראלית), להאזנה למוזיקה ולאהבת הבישול. הוא ערך את אלבומי הצילום המשפחתיים, שמתעדים את ההיסטוריה של המשפחה מאז המאה ה-19, ועסק גם בתיקון ספרים עתיקים ובחידוש מקלטי רדיו ישנים. 

עמנואל כהנא נפטר ב-2013.